כשניפגש שנית - קריסטין הרמל

הספר הזה ישב אצלי על המדף כמה חודשים טובים. קיבלתי אותו מאחותי ולא טרחתי להתעמק בתקציר כי הכריכה לא הייתה מושכת מידי. חששתי שזה יהיה ספר כבד.
שכן קראתי את התקציר, הבנתי שיש פה דמיון לספר – המתיקות שבשכחה – של אותה הסופרת ולמרות שמאוד אהבתי את הספר המתיקות שבשכחה, החלטתי להמתין עם הקריאה שלו.

הפעם לא אפתח בתקציר קטן על מה הספר מספר כיוון שכל מילה שאכתוב מעבר למה שכתוב בתקציר המקורי, רק תהרוס לכם את החוויה.
גם פה הסופרת רקמה סיפור מופלא ומרגש הקשור למלחמת העולם השנייה (ולא דווקא מהצד היהודי) והמאה ה-21.
הספר הזה הוציא ממני את כל הרגשות האפשריים במהלך קריאתו…
כאבתי (אוי, כמה שכאבתי), בכיתי, כעסתי, התרגשתי, הייתי במתח, התבאסתי, התאכזבתי אבל הכי חשוב – פשוט התאהבתי.
אני קוראת את הספר ומרגישה שהגרון נחנק, שהעיניים מלאות דמעות ושאני צריכה לנשום עמוק כדי לא להתייפח בבכי – מה שלא קורה לי בספרים!
הספר עמוס בציטוטים מיוחדים שמעצימים את החוויה של קריאת הספר הזה שקשה לי להסביר מבלי לתת לכם ציטוט אחד:
"לא ידעתי שככה אהבה יכולה להיות. רכה ועוצמתית, סולחת ותובענית, ומרגע שהיא מוצאת אותך, היא חיה לנצח בליבך".

אני אוהבת ספרים הקשורים למלחמת העולם השנייה, אני אוהבת רומנים היסטוריים ואני משתדלת לקרוא לא מעט כאלו. אבל ספרים כמו הספר הזה, אשר משלב את ההיסטוריה הכואבת יחד עם ההווה האופטימי בצורה שמזיזה משהו בלב, קשה למצוא. מאוד קשה למצוא.

זה מצחיק שמראה כריכה של ספר יכול להרתיע אותי לקרוא אותו ואז, כשאני מסיימת את הספר, הכריכה נראית לי מדוייקת ומתאימה יותר מכל כריכה שיכלתי לחשוב עליה – בדיוק כמו בספר הזה.

לא משנה מה אכתוב על הספר הזה, לא יהיו מילים שיוכלו לתאר את עוצמתו. מדהים ומומלץ בחום!