מילים ששמרתי בלב - הלן קאלן

את הספר הזה רכשתי בשנה שעברה וקראתי אותו כמעט מיד. התקציר מאוד עניין אותי וזכרתי שהיו עליו תגובות טובות בקבוצות הספרים.

הספר הוא על וויליאם וולף בלש מכתבים אשר מנסה לפתור תעלומות של מכתבים וחבילות שמעולם לא הגיעו ליעדם. כשהוא נתקל במכתבים שנכתבו ע"י מישהי לאהובה (שהיא מעולם לא פגשה) הוא חושב שאולי הוא האדם אליו היא כותבת את המכתב ובצעד אמיץ הוא מחליט לחפש את האישה המסתורית.

על פניו, נשמע ספר שונה ומעניין. כזה שגורם לך לחשוב מיהי האישה שכותבת את המכתבים הללו, למה הנישואין של וויליאם מתפוררים ומהי בכלל העבודה המעניינת הזו – לפענח תעלומות מאחורי מכתבים ישנים… כן, נשמע בהחלט כמו מתכון לספר טוב.
אז בעיקרון, וויליאם כדמות – הייתה מעצבנת! איש עצוב וכבוי וגם שהוא כמעט ומתעורר עקב המכתבים – עדיין הרגיש לי שיש משהו בו לא פתור, לא ברור ולא מושך.
הסיפור עם אישתו גם לא ברור ממש. יש שם אהבה? אין? מה קרה ביניהם?
והסיפור שהוא לא הפסיק לחשוב ולהתעסק באישה המסתורית שזה הפך לאובססיה שלו לנושא הזה בכללי ולאישה עצמה אשר כתבה מכתבים לאהובה בפרט… לא הסתדרתי עם זה.
החיפוש התחיל כמעניין, הוא גם הגיע למקומות שנשמעו קסומים ומעניינים. כאלו שישפכו אור על כל הסיפור ועל התעלומה ושאולי יתנו לו נחמה אבל הם רק בלבלו אותו ואותי עוד יותר.
חוסר הביטחון שלו בכל צעד וחוסר ההבנה של – מה אתה רוצה?! – לא תרמו לכל העלילה.
קראתי את הספר הזה קצת במאמץ כיוון שמאוד רציתי להתחבר אליו ומאוד רציתי להבין אותו.
התקציר ישב לי בראש כתזכורת לכך שיש פה סיפור שיכול להיות מעניין.

לא משנה כמה ניסיתי (וניסיתי – קראתי אותו עד סופו!) סגרתי את הספר בתחושת החמצה ופספוס.
לא הרגשתי את הדמויות, לא התחברתי אליהם ולא הבנתי את כל העלילה שהייתה מאוד רדומה עם ניסיונות כושלים לסקרנות ומתחים. לא.

אז אני באופן אישי לא התחברתי ולכן לא יכולה להמליץ על הספר הזה.