אם היא אוהבת עם חלב מיוחד וסוכר עם נצנצים – ברור שיש לו! 

אם היא לא – זה ברור שהוא גם לא ואין לו שטויות חוץ מקפה, דהה. 

היא לא חיה על אוכל בבוקר (מתה על אלו שלא אוכלות בבוקר… אני יכולה לאכול ארוחה שלמה של מלונות דן, בחיי) – היא מתקיימת על קפה בלבד ואין לה בלאגן בבטן מכל הקפאין או החלב או כל המישמש שהיא שמה לה שם בקפה.

הגיבור שלנו – תמיד שותה קפה שחור. חזק. אם הוא גילה שגם היא – הבחורה כלבבו. אם הוא גילה שיש לה דרישות כמו לכלה ביום חתונתה – הבחורה כלבבו. אה, והוא זוכר ב.ד.י.ו.ק איך היא שותה את הקפה והיא מופתעת "אתה זוכר איך אני שותה את הקפה?" הגיבור האיכותי שלנו אומר לה "אמרתי לך שאני שם לב לדברים" (קיו, איי רול).

הוא קם בבוקר ומיד מפעיל את המכונה כדי להכין לו כוס קפה כל כך חזק שיסדר לו את הראש ויעיר אותו – חובה אחרי הלילה שעבר עליהם היא נכנסת למטבח עם החולצה שלו שמגיעה לה עד לירכיים, הוא נשען עם המותן על הדלפק ומושיט לה כוס קפה חם וטעים והיא לוגמת בהנאה מה זה הנאה? הבחורה שלנו גונחת! הוא ישר עומד בהקשב וכל ההרפתקאות שלהם בלילה מציפים את מוחו

חוץ מכמה ספרים בודדים, נשבעת שבודדים, אף אחד מהם לא מצחצח שיניים לפני הקפה. יאק. ולמרות שהם *לא* צחצחו שיניים לפני, הם דופקים נשיקה מהסרטים (אחרי השלוק הראשון אוביאסלי) – ויש להם ריח של קפה ומנטה. כה, ברור. אין ספק.

בנינו, אפשר לכתוב כמה וכמה פוסטים על עלילות הקפה שלהם בספרים (ולא רק בבוקר).

אבל בשביל זה אני פה! יש בקשות לפוסט כלשהו?

זוכרים?

הכתוב נועדו להצחיק, לצחוק, לשחק אותה ביקורתית אבל בסתר אני שותה את הספרים האלו כמו שהם שותים את הקפה שלהם… All. Day. Long