קוראת את חיי - רנה קרלינו

תקציר:

דמיינו שאתם פותחים ספר ומגלים שמישהו אחר כתב את סיפור חייכם.
כשרב המכר של הסופר החדש והמסתורי ג'יי קולבי הופך להיות האירוע הספרותי של השנה, אמילין קוראת אותו בעל כורחה. כמדריכת כתיבה במכללת סן דייגו, עם קריירה ספרותית מדשדשת ומערכת זוגית בעייתית, אמילין אינה שמחה במיוחד בהצלחת הסופר הצעיר.

החל בקריאת העמוד הראשון אמילין נדהמת מסיפור החיים של אמרסון וג'קסון, שני חברים מילדות שהתאהבו וחלמו על חיים טובים יותר מחייהם בקצה דרך העפר שבפרברי אוהיו.
לתדהמתה, הרומן מגולל את סיפור ילדותה המדכא והאפל, ואם כך… ג'יי קולבי הוא לא אחר מאשר ג'ס, חברה מילדות שאותו לא ראתה למעלה מעשור.
לא די שאינה מוחמאת ברומן שנכתב על ידי אחר מנקודת המבט שלה, היא כועסת גם על כך שניצל את סיפור עברה הכואב ואף הרשה לעצמו להמציא אירועים דרמטיים כדי להשלים את הסיפור.
הדרך היחידה להקל על מחשבותיה היא למצוא את ג'יי קולבי ולהתעמת איתו, אבל האם היא מוכנה לגלות את האמת מאחורי הספר?

הסקירה שלי:

אני לא מאמינה שלקח לי כ"כ הרבה זמן להגיע לספר הזה!
שמעתי עליו מזמן, קראתי חוות דעת ואת התקציר מזמן ואיכשהו הוא תמיד התפספס לי.
כשקראתי את התקציר הוא היה נשמע מעניין ושונה אבל לא ידעתי שהספר יהיה כל כך מרתק.
את ספרה האחר של רנה קרלינו גם קראתי – לפני שהיינו זרים – והוא היה זכור לי כספר מעניין וציפיתי לספר באותו הרמה.
אז עוד טרם הסקירה אני אומר – הספר הזה ברמה הרבה יותר גבוהה מהקודם וממה שבכללי ציפיתי.

את הספר הזמנתי מהאינטרנט דרך ההוצאה וכשהוא הגיע ראיתי שהוא ספר עב כרס (יחסית למה שחשבתי) וחשבתי שיקח לי מספר ימים לסיים אותו ולהפתעתי הגמורה, סיימתי אותו בתוך מספר שעות. לא יכולתי לעזוב אותו לרגע אחד.

הספר נכתב מנקודת מבטה של אמילין אשר נתקלת בספר שמספר על חייה ואף נכתב מנקודת מבטה. אחרי שהיא הצליחה להדחיק ולשמור את עברה רחוק מעצמה ורחוק מכולם, הספר פותח מחדש את כל הפצעים והכאב שהיא הצליחה לשכוח.
אמילין מהר מאוד מבינה שכותב הספר הוא חבר ילדותה, ג'ייסון, ומתלבטת אם ללכת להתעמת איתו על העובדות האלו.

מלבד הסיפור עצמו שהיה מעניין, הרגשתי שהדמויות היו עשירות, עמוקות, מעניינות, חזקות וחלשות יחד.
אני מאוד אוהבת סיפורים של סיפור בתוך סיפור ומה שקרה פה.
ליטרלי היה סיפור בתוך סיפור.

היו חלקים שבאמת כאבתי עם הדמויות וקיוויתי שהדברים יסתדרו אבל באמת לא ידעתי מה לצפות עד לסוף הספר.
לא ידעתי אם הולך להיות פה שברון לב או שמחה גדולה.

זה ספר שבהחלט נכנס לקטגוריית – בין הספרים הטובים שקראתי.

אבל הכריכה, למה לעשות כריכה כל כך לא מושכת!?
נכון שהתקציר מעניין אבל לפעמים ספרים שהכריכה שלהם לא מושכת כלל לא גורמים לך לרצות לקרוא את התקציר.
בחירה לא מובנת של כריכה שלא משקפת את הספר המופלא הזה בשום צורה.

אז בגדול, אם מישהו טרם קרא את הספר הזה – אני ממליצה בחום לצלול לעולמם המרתק, הכואב, האכזרי, האופטימי והאוהב של אמילין וג'ייסון.