The Modern Gentleman – Meghan Quinn

הניקוד שלי לספר

1.5/5

תקציר:

Have you ever hit rock bottom?

I embarrassingly have.

It’s why I’m wearing my girl's decorative scarf over my head, clutching her lady drink to my chest, and singing ever so softly to Joni Mitchell while swaying back and forth.

This is what therapists refer to as LOSING IT.

Oldest story in the book: boy meets girl, boy falls for girl, boy screws up MASSIVELY, girl tells boy to suffocate in the fruits of his very own unborn children.

Heard it before? I'm sure you have.

So what's so different about this story? Well, it's about me, The Modern Gentleman, New York City's top advice columnist, and my rather ungraceful downfall from my pristinely polished pedestal.

It's about a girl I met who threw all my proven theories to the wind and left me awkward, needy, and absolutely head-over-wingtipped shoes in love.

This is a story about June Lacy and how she single-handedly dismantled The Modern Gentleman

הסקירה שלי:

לפעמים אני מחפשת ספרים קצרים באודיו כדי להעביר את הזמן בין אם זה בניקיונות או כשאני סתם יושבת עם הילד שלי ולא ממש יכולה להחזיק ספר ביד.

הספר הזה הוצע לי בסקרייבד תחת ספרים שימצאו חן בעיניי ולמרות שיש לי קצת התלבטות לגבי הסופרת – קראתי שני ספרים שלה ואהבתי ממש ( Diary of a bad boy ו- Boss Man Bridegroom) אבל קראתי עוד שני ספרים שלה ופשוט לא הצלחתי להתחבר (ב- The Change Up מהם ממש התעצבנתי ברמה רעה על הדמות הנשית!) אז קצת התלבטתי אם להתחיל את הספר הזה אבל היות והוא קצר והתקציר לא היה נשמע רע כל כך, ניסיתי.

זה ספר שמסופר מהצד של הגבר ומתחיל בפרידה בינו לבין הדמות הנשית (ממש מזכיר את ההתחלה של להסתבך איתך של אמה צ'ייס). הוא חוזר אחורה להתחלה ומסביר לנו מה קרה שהוביל אותו לשבת מדוכא בבית בגלל הפרידה.

הדמות הגברית, ווס, לא רעה אבל לא הכי טובה שיש. הוא כותב טור על הג'נטלמן המודרני ובעצם נותן עצות לגברים.

ג'ון, שוב הסופרת מצליחה (בקטע רע) להביא דמות שקשה להתחבר אליה.

דמות לא חביבה במיוחד ואפילו קצת מעצבנת.

יחד עם זאת, אני צחקתי בקול לאורך רוב הספר!

הצורה שבה ווס מספר על השתלשלות האירועים והתגובות שלו ושל החברים שלו – זה פשוט הרס אותי מצחוק!

זה לא הספיק בשביל שאוהב את הספר, אמליץ עליו או אחזור אליו כי עדיין לא מצאתי פינה חמה לסיפור עצמו ובמיוחד לדמות הנשית – לג'ון. העקשנות שלה והאובר מיסתוריות הזו הייתה כל כך מתישה ולא נחוצה. (אולי בסוף הספר יש הסבר למה היא הייתה כזו אבל אני פרשתי לפני הסוף)

בספרים יש צורך לראות התפתחות. התפתחות של הדמויות והסיפור מה שלא ממש ראיתי פה.

יותר מזה, מתוך 19 פרקים באודיו, בפרק 11 כבר הרגשתי שהבעיה היא לא רק שהדמות הנשית קצת בלתי נסבלת, היא גם גוררת איתה את הדמות הגברית שעד כה מאוד אהבתי.

קשה לי להבין למה להפוך את הגבר לכזה סמרטוט בשביל אישה "מסקרנת" או "לא כמו כל אחת אחרת" וזה עוד בשלב שהם בקושי לחצו ידיים (כן, סלואו בורן אני בעד אבל זה לא היה סלואו בורן. זה היה רק בורן – Burn).

ניסיתי, באמת שניסיתי. לא הצלחתי להמשיך את הספר הזה עם כל הרצון שלי.

לחצו כאן לראיון עם הקריין

יעל ועקנין

עורכת ספרותית, בלוגרית ותולעת ספרים

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email